על "שתיקתו של ברוך"

"שתיקתו של ברוך": המוסיקה של שארית חיי האב המת

המלחינה אלה מילך-שריף היא גם אחת הגיבורות של האופרה שכתבה על חייו, מותו וחייו של אביה, שאיבד בשואה משפחה אחת והקים כאן משפחה שנייה, שבנותיה היו צריכות ללמוד לחיות עם השתיקה והאלימות והכאב שאין לו מלים. אבל המוסיקה מדברת והבמאי עידו ריקלין והמנצח נעם צור היו קשובים לכל

מיכאל הנדלזלץ

01.10.2014

מתקרת קדמת הבמה תלויים קרעי יריעות בד בגוון חול, ועליהם בכתב ידו, בפולנית, של ד"ר ברוך מילך, דפי יומן שרשם במחבוא בימי מלחמת העולם השנייה בפולין, אחרי שאיבד כבר את אשתו ובנו הקטן, ולפני שהיה עד לאחיו החונק למוות את בנו הקטן כדי קולו של זה לא יסגיר אותם. על הבמה יושב אנסמבל המאה ה-21, עם המנצח נעם צור. יריעת בד באותו גוון תלויה מלמעלה, מסתירה בחלקה את התזמורת, ועל הבמה שרה יפעת פחימה-וייסקופף, בשמלה אדומה, את סיפור הבת, דור שני שגדלה עם הורים שותקים ואדישים. לפתע תופסת יד מאחורי היריעה את ידה, וקולו של ילד (עמרי איזנבוד) קורא לה.

האופרה "שתיקתו של ברוך" הוא סיפור הכעס וההתפייסות של המלחינה אלה מילך-שריף (וגם של אחותה המנוחה, עמיתתי אשת התיאטרון שוש אביגל) עם הוריה: אביה (שר-משחק אותו עודד רייך), ששרד משם ובנה כאן חיים חדשים עם אשה שניה (אפרת אשכנזי) שגם היא שרדה משם, וחוותה גם אונס אכזרי. תחילה הייתה שתיקה ואלימות לא עצורה, ואחר כך הסיפור הנורא (והלא ייחודי). אז נכון שאמרו שאחרי אשוויץ אפשר רק לשתוק, אבל יש גם מוסיקה.

ויריעת המוסיקה של מילך-שריף, הבנויה ממרקם צלילי המלווה את הסיפור (את הליברית כתבה יעל רונן; האופרה בוצעה לראשונה בגרמנית, וזו בכורתה העולמית בעברית) , והחיים אתו, ומעבדת גם שיר ערש יידי, ושיר אהבה רוסי-ישראלי (סרצה-רינה). המוסיקה הזו מדברת בהבעה רבה כשמצד אחד החיים החדשים מכאן, בצבעי אדום, כחול ושחור, ומצד שני חיי המוות והזיכרון והרוחות משם, בחלוקים בצבעי חול עכור, השולחות ידיים למי שמנסים לחיות ואולי גם לאהוב. תמונת שירי הערש המתמזגים מכאן לשם היא כואבת ויפה מאוד.

הבמאי עידו ריקלין, עם המעצבים סבטלנה ברגר, אורן דר ועדי שימרוני הצליחו להוביל את הסיפור שמצד אחד הוא נורא וגרפי, ומצד שני מרומז ומסוגנן, עם יריעת הבד, וקטעי קרשים, ושני פנסים על במה ריקה. ונכון שזה נושא שכבר דובר בו, ומוסיקה בת זמננו שגם חיה לעצמה, וגם מאיירת וגם מלווה ומביעה, אבל בסופו של דבר זה הסיפור של רבים מאתנו, דרמטי עד אימה, משתק, מחפש את צלילי השתיקה, והזעם, והניסיון להבין, לסלוח, להרכין ראש בענווה מפני הכאב הנורא הכללי, מבלי לוותר על הסבל הקטן, האנושי, הפרטי.

לכאורה מתבקש לנתח ולהעריך. אבל אני לא יכול. מצאתי את עצמי עוקב, מעורב, עצוב, מזדהה, נסחף וגם מאופק במוסיקת השתיקה של שארית החיים של האב המת משם וכאב אלה שנולדו לו כאן. ספרו של מילך, שבנותיו הוציאו לאור אחרי מותו, לבקשתו, נקרא "שתיקת השמיים". אבל המוסיקה מדברת, ועוזרת למצוא ולהוביל את המלים, ואת הסליחה לאלה שחיו את שארית חייהם כך, כי לא יכלו אחרת.

מחיר הזעזוע: חוזקה וחולשתה של האופרה "שתיקתו של ברוך"

אלה מילך־שריף יצרה עולם שלם ומכאיב באופרה האוטוביוגרפית "שתיקתו של ברוך", שאף מבוצעת בעוצמה משכנעת. אבל הטחת זוועות השואה בפנים מקשה על הצופה-המאזין.

נעם בן זאב

05.10.2014

אחד משיאיו של פסטיבל ״חג המוזיקה הישראלית״ בשבוע שעבר — ארבעה ימים של 15 קונצרטים ואירועים בשלוש ערים בישראל וכולו מוקדש ליצירה המקומית — היה בקונצרט שמילא את אולם אסיא במוזיאון תל אביב מפה לפה: האופרה ״שתיקתו של ברוך״, מאת המלחינה אלה מילך־שריף. היצירה היא אופרה אוטוביוגרפית שנושאה הוא הטראומות בעקבות השואה. גיבורתה, צעירה בה מתמזגות המלחינה ואחותה, נזכרת לאורך היצירה כבחלום בלהה בתמונות מילדותה, תמונות משפחתיות קשות של התעללות ושתיקה, ובהדרגה מבינה את הסיבות לאלימות של הוריה ניצולי השואה — זאת בעקבות קריאת זיכרונותיו של אביה, המגוללים את הזוועות המחרידות ביותר שאדם יכול לחוות.

מילך־שריף אימצה סגנון סימבוליסטי־אקספרסיוניסטי לאופרה: משפטים מוזיקליים־טקסטואליים שחוזרים שוב ושוב, בזה אחר זה או בהפרשי זמן, מקנים תחושה סטטית של חלום וזיכרון. ועימם, ליווי תזמורתי חסר חמלה, דיסוננטי, בתזמור קר עם הרבה כלי הקשה ונשיפה ממתכת, רם וחד וכמעט בלי הפוגה, נעדר מתיקות מלודית והרמונית ונמנע ממוטיבים בעלי פרופיל ברור. כל אלה מעוררים בזיכרון את הא־טונאליות מתחילת המאה ה–20 שביטאה תוהו ובוהו רגשי וחתירה אל התת־מודע בהשראת פרויד. מילך־שריף יוצרת כך באופרה שלה עולם אינסטרומנטלי שלם, בעל טביעת אצבע סגנונית מובהקת, שמלווה במיומנות את השירה הדיקלומית (רצ׳יטטיבית) של הזמרות והזמרים.תוך "עולמו של ברוך". חלום סטטי ותיזמור חסר חמלה . כמו שאמר חבר בתום האופרה, רק ערלי־לב לא יזדעזעו מהיצירה הזאת, שניכר בה שנכתבה מתוך אותנטיות רגשית. הכאב של הגיבורה, ההתמודדות הישירה של המלחינה עם הטראומה — המאזינים לא יכולים להשאר אדישים להם. ויש עוד ממד שמוסיף לכך, הביצוע: אנסמבל המאה ה–21 והמנצח נועם צור, וכל צוות הזמרים ובראשו יפעת פחימה־ויסקופ, עודד רייך, אפרת אשכנזי ומורן אבולוף, מגישים נגינה ושירה שמעצימות את הזוועה בביצוע ריאליסטי משכנע.

אבל להזדעזעות הזאת יש מחיר, הואיל והיצירה לא מציבה סייגים בין המאורעות להצגתם, וממעיטה בעיבוד אמנותי או פרשנות לטראומה. האירועים מוטחים בלי רחמים בפני הצופים: ילד קטן שנחנק למוות בידי אביו וחוזר כרוח רפאים, אם שמפקירה את בתה לאונס ברוטלי, התעללות של הורים בילדתם, ניסיון התאבדות; וסבל הילדה נוכח כל אלה, חרדותיה, בכייה, הצעקות, השתיקות — כל אלה מונחים לפתחם של המאזינים והצופים כמות שהם, על הבמה, באופן ישיר ופלסטי עד אי־נעימות של ממש. הזיכרון הלא־מוסווה ולא־מרומז של המאורעות המחרידים מעורר תחושה כאילו נקלע הצופה לנסיבות אינטימיות של חשבון נפש וריפוי שלרגעים מייתרים אותו.

הפלסטיות של המאורעות באופרה מזכירה עיקרון דרמתי עתיק: בתיאטרון היווני הוצבה בקתה קטנה בשולי הבמה, שנקראה ״סקנה״, ובתוכה התרחשו מאורעות הזוועה בעלילה, שלא לעיני הקהל: למשל התאבדותה של המלכה יוקסטה ב״אדיפוס המלך״ של סופוקלס, או ניקור עיניו של אדיפוס, וכן מעשה האהבה בין אדיפוס לאמו. על כל אלה רק שמעו הצופים ולא ראו אותם מתחוללים. הביטוי העתיק ״אוב־סקנה״ (ob skene), משמע ״בתוך הבקתה״ או ״מחוץ לבמה״, הוא לדעת רבים, ביניהם החוקר דויד דמרוש בספרו ״איך לקרוא את ספרות העולם״ (2008), המקור למילה המודרנית obscene: ״תועבה״. אלימות קשה ואכזרית הוגדרה איפוא בהקשר התיאטרוני־אמנותי העתיק ״תועבה״ מתוקף הסתרתה מעיני הקהל.

אם יש הסתייגות מהאופרה ״שתיקתו של ברוך״, בצד מעלותיה הרבות, זו היא: היעדר ה״סקנה״, המסננת האמנותית — במיוחד כשהנושא הוא השואה. היעדר זה משתק את רצונו האינטואיטיבי של הצופה לעבד את הדברים בכוחות עצמו, להשלים פערים בעזרת דמיונו, להפנים את הסיפור האוטוביוגרפי וכך ללמוד ממנו משהו על העולם — ובעיקר על עצמו, כפי שיצירת אמנות מבקשת לעשות. יצירה זו לא מובילה את הצופים לתובנות אינטלקטואליות ולחוויה אמנותית מסוגננת־מרגשת, אלא מחרידה ומזעזעת אותם: זו מעלתה וחולשתה גם יחד.

נעם בן-זאב "הארץ"

ֿהרהורים על יצירתה של אלה שריף "שתיקתו של ברוך" -

בחג המוסיקה הישראלית

אורה בינור, מבקרת מוסיקה

הולדתה של האופרה בגרמניה , בבית האופרה של בראונשווייג ובשפה הגרמנית, והמשכה בחג המוסיקה הישראלית ובעברית.
אתחיל מהסוף: שעה ו-40 דקות של ספור מהשואה, מבית משפחתה של אלה מילך (ואחותה שוש ז"ל), שנפרש לעינינו ולאוזנינו מעורר כל כך הרבה עצב, כאב, זעקה,דמעות, וגם התפעמות אדירה מיכולת ההבעה המוסיקלית של מלחינה כל כך מוכשרת.
רק עכשיו, למול פניה הנאות של אלה, ניתן לשער איזה מכבש רגשי עבר עליה בילדותה,תוך צמיחה בהתמודדות עם הורים שבאו "משם", האב איבד אישה וילד, האם נאנסה ע"י קלגס גרמני, ולבסוף האב גם אינו מונע מלחנוק את בן אחיו במחבוא של האוקראינים.
משפט המפתח של הטרגיקה הזו טמון אולי במילים הנוראות של ברוך מילך, לאחר שבן אחיו מומת, והוא לוחש "מאותו יום לא הייתי בן אדם". זה מקפל בתוכו הכל.
אינני בטוחה שהצורה "אופרה" מגדירה הכי טוב את היצירה, או אולי סוג של אורטוריה, אך זה לא כל כך חשוב. התוכן המוסיקלי, הכפוף לתוכן המילולי, והעברת החוויה הנוראית הזו של כניסה ויציאה "משם" ונסיון לבניה "כאן" וכל המחירים הכבדים שכל אחת מהדמויות שילמה - זה במרכז היצירה.
הקונספט של תזמורת על הבמה היה מוצלח מאד. הצלילים חיים ומגיעים אלינו ישירות. המנצח נועם צור הרגיש אחריות רבה, וניצח תוך הגיית כל הטקסט, לעיתים בצורה קצת מוגזמת ומטרידה, כאילו הם לומדים אותו עכשיו. לצוות הזמרים כולו מגיעים שבחים בים על ההגייה הברורה של הטקסט. לעיתים רחוקות שומעים מילים כה ברורות וצלולות עד כי לא נזקקים לכתוביות. ולא רק הדיקציה אלא השירה עצמה היתה ברמה גבוהה מאד והרגשתי שהנה יש לנו צוות זמרים צעירים שכדאי וצריך לעשות להם "שאפו". מחמם את הלב. ובכל אציין כמה רגעים מופלאים,למשל שירתה של מורן אבולוף בשיר הערש באידיש "תחת שמי כוכביך הלבנים" בתפקיד אשתו הראשונה של ברוך, וכן המעבר המופלא שהיא עשתה מתפקיד זה לבתו הקטנה של האוקראיני,שזה לא פשוט בטווח זמן כה קצר. הבריטון עודד רייך התעלה לשיא של טראגיות ולמיצוי דמות של במה כברוך מילך. יפעת פחימה וייסקופ ייצגה את הילדות אלה ושוש בצורה מצויינת, רבגונית, ומשכנעת. וכל שאר הצוות היה מלוהק נכון, מוצלח ומשכנע. הם פשוט היו טובים מאד. אנסמבל המאה ה-21 עמד במשימה הזו ממש בהצטיינות, עם צלילי קרן אנגלית ,מיתרים חמים והקשה ברמה גבוהה ומקצועית. הבימוי בגדול הביא דבר נכון, האיפיון של הקרבנות בצבעי בז' כמו תכריכים וצבי חסר חיים. המעברים היו לעיתים חורקים מעט, אך שוב בגדול - הכל עבד נכון.
הדבר היחיד שכדאי ,לטעמי,לשים לב אליו זה האורך של החלק האמצעי באופרה, שעדיף היה לקצר אותו קמעה, "לגלח" כמה משפטים שחוזרים על עצמם וזה נכון בעצם, ליצירה כולה, שאולי קיצורים קטנים פה ושם (בעיקר כשחוזרים על אותו משפט ואותו רעיון כמה פעמים) היו מחדדים את החוויה, שאמנם גם כך היא חודרת ישר למחזור הדם ולעורק הראשי.
אלה שריף כותבת מוסיקה טובה, יפה, בלי כל מיני "טכניקות עכשויות" וללא גימיקים -ככה, ישר מהבטן וזה מצלצל עם הרבה טעם טוב, זורם, מצייר נפלא את הטקסט ומרגש.
ברכות רבות לבועז בן משה שמצליח להעביר את תחושת "החג" מהתקבצות לוקאלית, לפריצה אל הכללי, כסוג של פסטיבל לכולם. האולמות היו מלאים וזה באמת חג למוסיקה הישראלית.

לקט מכתבים.

חזרנו מן ההופעה המהממת של האופרה שכתבת, אלה, "שתיקתו של ברוך".

אין (לכל אחד מאתנו) מילים להביע את הרגשות העמוקים שהאופרה הזו העלתה בנו, והיו רגעים שהיינו קרובים לדמעות של התרגשות.

זו הייתה חוויה חד פעמית !!!

אם יש משהו שבו עלינו להיות עסוקים ביום כיפור זה - אין ראוי ממנה לחשיבה והזדהות.

עדנה מישורי ויעקב מישורי (מוסיקאים)

תודה רבה לך על חוויה מיוחדת ועמוקה שהייתה לנו באופרה "שתיקתו של ברוך" -

מוסיקה מיוחדת לנושא כאוב לעם היהודי ולסיפור חיים אישי ומטלטל.

מלאכת האריגה של קטעים מוסיקליים ידועים במוסיקה המקורית שלך, הייתה שובת אוזן ולב

כמו גם שילוב השפות הזרות.

כבוד גדול לכול העוסקים ביצירה יוצאת הדופן ואיחולי הצלחה בהעלאתה

ובהמשך הכתיבה בכלל...

כה לחי!!!

שולי ואיתן הברמן (מנהלת הפקות ועו"ד, לשעבר ראש מדור המוסיקה במשרד התרבות)

תודה לך שהזמנת אותי ושיתפת אותי ביצירה הנפלאה והמדהימה שלך

חברתי ואני, שתינו בנות הדור השני, ישבנו מרותקות לאורך כל האופרה ולא הפסקנו לדבר עליה במשך כל היום

היינו נרגשות מאד מהעובדה שייצגת אותנו בני הדור השני וכל כך מדוייק זאת בשפה שבה לא התנסינו עד כה.

הבנו כמה מוסיקה ופורמט אופראי יכולים להעצים את הסיפור לעומת הצגות או סרטים

כאבנו את כאבך והזדהינו כל כך.

סיפורים דומים הרי סופרו על ידי הניצולים לא מעט, אבל כשהם מסופרים על ידי הבת שנאלצה להתמודד כל חייה עם הורים טראומטיים כאלה, הרי הסיפור הופך להיות אישי כל כךוהוא מועצם עוד יותרורק אנחנו בני הדור השני יכולים לספר אותו בכאב הזה לאחר הורינו הניצולים שהולכים לצערנו לעולמם האחד אחרי השני

תודה תודה על החוויה הנפלאה שהענקת לנו אתמול.

בילי לניאדו

ס/יו"ר עמותת דורות ההמשך

Trotz der traurigen Thematik, habe ich die Musik, die Inszenierung und die gesamte Aufführung sehr "genossen". Vielleicht sogar mehr als auf Deutsch. Der Übergang der hier in Israel bekannten Melodien am Beginn des Werkes und die Veränderung zu den eigentlichen angsterfüllten Klängen hatten für mich eine besondere Bedeutung.

Hanni Pfeifel (מורה לגרמנית במכון גתה)

זה היה חזק. ואת כל כך מוכשרת.

סמדר פרי (עיתונאית

שלית ואני חזרנו היום בסערת רגשות גדולה מהיצירה הנפלאה שכתבת.

שזרת באופן מופלא את סיפור השואה לאופרה נהדרת, למוזיקה מרגשת עד דמעות, הפורטת על כל נימי הנפש.

לדעתי, היצירה מרתקת ופורצת דרך בהקיפה את נושא השואה בו זמנית משלושה מימדים.

אחד, המאורעות הבלתי נתפסים שעברו על ההורים בשנות האימה. מימד שני הם החריצים שהשנים הנוראות חרטו בנפש הניצולים ועיצבו את אופיים והתנהלותם, וכמובן, המימד השלישי, השלכות הארועים על הדור השני שספג, תרתי משמע, את כל מכות העבר ונהפך בלא שבחר בכך להיות עד, שופט, מתעד ובמובן מסוים גם לקרבן, הנושא על גבו את מעמסת השואה לדורות הבאים.

היצירה מיוחדת ומרשימה ביותר באמת שלה, בכך שאינה מייפה את המציאות, אינה "עושה הנחות" לאף אחד, ומתמודדת באומץ ובגילוי לב עם הארועים, עם הצלקות הנפשיות, וגם עם הדילמות המוסריות הנוראיות בפניהן ניצבו ההורים במלחמת ההשרדות שלהם.

משיחות שקיימנו עם צופים נוספים באופרה, כולנו אמרנו שהיינו רוצים שכל משפחתנו ומכרינו יזכו לראות ולשמוע את האופרה, ובוודאי בני הדור הצעיר.

זו יצירה חשובה, שמכל כך הרבה סיבות חשוב להעלותה שוב ושוב, בישראל ובכל העולם.

בכניסה לאולם, נועם אמר לנו: "מותר גם לבכות", וכשיצאנו נוכחנו שאי אפשר שלא...

אני גם סבור שהמתכונת הקאמרית, עיצוב הבמה והתפאורה היו נפלאים ותרמו את חלקם ביצירת הקסם המוזיקלי בימתי.

תודה על האירוע המפעים,

עוזי זק (סופר, עורך דין)

יצרת משהו עצום וכביר! מלא כנות, נובר לב וקרביים , ובצורה כל כך מדהימה!

הלחנה נהדרת ובצוע נהדר ומעל הכל ההצלחה לבטא משהו שהייתי חושבת שהוא פשוט בלתי ניתן לביטוי.

נדהמת מכשרונך.

חיבוק גדול ובהצלחה לאופרה הזו שאין לי ספק שעתיד גדול נכון לה.

ראלי מרגלית (מלחינה, צ'לנית)

לא תיארתי לעצמי עד כמה אתרגש

מודה לך מכל הלב

ואנא, חשבי רק על היופי ( אמנם שזור בכאב) שאת מוסיפה לעולם.

מירה זכאי (זמרת, מוסיקאית)

אלה יקרה,

הערב היה מחשמל ואפוף בעוצמות המוסיקה שלך. שברת את שתיקתו של ברוך וחדרת ללב הקהל- ראינו סביבנו אנשים עם דמעות.

יעקב ורות בוסידן

אלה יקרה,

תודה על ההזמנה לאופרה, תודה עוד יותר גדולה אחרי, מאשר לפני!

עם כל הכרותי את הספור שנים רבות, הוא יותר נוגע כל פעם, במקומות עמוקים יותר.

עם כל כשרונה של יעל רונן בצד הדרמטורגי, כמובן מכל משפט, מילה, אני שמעתי אותך, את שוש...

זה לגבי הטקסט.

המוסיקה שלך דברה לפחות כמו הטקסט ולעתים בעוצמה אפילו יותר גדולה, ואני כמובן לא מתכוונת לווליום...

ישבתי שם באולם ובאיזה מקום עמוק עשיתי אתך את המסע הקשה וכמעט חסר תקוה הזה,

שבאמת התקוה היחידה שבו היא ללמוד להבין, לסלוח ולהתגעגע....

זאת תקוה אבל גם מטרה ראויה, בעיני, ואולי מתנה גדולה שאת מעניקה לכל ״הדור השני״ שדרך

הטקסט והמוסיקה יוכל להתחבר לרגשות המודחקים של כעס, אכזבה, מחוסר היכולת הרגשית

של הוריו לתפקד כהורים במובן הריגשי המלא.

אני הייתי כל כך חלק מכל ההתרחשות על הבמה, שבשבילי זה תמיד סימן שהכל היה מצוין, כי שום דבר לא הפריע לי לחוויה.

בעיני הבחירה בבימוי מינימליסטי מאפשרת חויה רגשית הרבה יותר עמוקה, בה אין הסטות מיותרות.

שוב תודה על החויה העמוקה!

זיוה נפחי(פסיכולוגית)

אלה יקרה,

האופרה אתמול הייתה מרגשת ונוגעת. כתיבה נהדרת לקולות,תזמור נפלא.

היא בוצעה במקצועיות רבה והיתה מאד אפקטיבית.

אני מקווה שיהיו עוד ביצועים.

יובל בן עוזר (מנצח מקהלות, מנהל מוסיקלי האנסמבל הקולי הישראלי)

קראתי את הדברים המאוד יפים שחברי מיכאל הנדלזץ כתב על האופרה הנפלאה שלך,והתרגשתי שוב.אז גם בראבו שוב...

אבי נשר (תסריטאי ובמאי סרטים)

Dear Ella,

While an entire night has elapsed from last evening's opera, I am still pretty much speechless – a phenomena, that anyone who knows me, understands is highly unusual. will nonetheless try to find some words.

It was an overwhelming, powerful and beautiful experience. I was struck, at real time during the show, by the many layers and multiple stories that resided in one complex context. At the same time, the simple language used, and blunt dialogues, made the emotional ride I experienced not only accessible, but mainly one that created strong identification. I must tell you , that throughout the show, I thought of my mother (for a reason I will tell you when we next meet), of myself, of my daughters, of my wife's father, of my 102 year-old grandmother…..and then, of love, relationships, the people in my life, and finally, also about the specific setting of the holocaust. I am therefore sure that while the story is personal, very much private (Baruch was after all silent), and relates to specific people – it is very universal in many ways. I guess this is what made it such an emotional roller-coaster for me.

But I have to tell you, Ella, that most of all, I thought, during the show and for several hours after, about you. Your story is heart-touching. It takes a very strong person – mentally and emotionally – to expose this part of your life story with such courage, openness, and mainly ability to touch the open nerves. I admire not only the artistic part (the music, singers, staging, acting were all really phenomenal), but primarily the direct look, without trying to escape, that you took at the demons of parts of your life.

Ella, Cheli and I want to thank you for one of the strongest emotional experiences we had, together and individually. I will end this note, but telling you what Cheli told me when we drove home: "In his life, Baruch may have been silent, but if he would have been able to speak today, he would have told Ella that he is proud of what she has become".

Your friend,

Elad Naggar (Businessman)

לא יכולה ללכת לישון בלי לכתוב לך.

קשה למצוא את המילים המתאימות, ובימים הקרובים אין ספק שעוף השמים יעביר את הקול ומפה לאוזן ידברו בשבחך ובשבח היצירה המופלאה שחזינו בה הערב.

התרגשתי עד דמעות, ובקטע של שיר הערש כבר הייתי כולי שלך, עם לחיים שטופות דמעות

איזה פיוט נפלא יצרת שם! מינימליסטי, מרטיט, כואב,(ואני בטוחה שתביני באיזה מיתר רגיש זה נגע אצלי).

קשה לי לדמיין את החודשים שעברת בזמן הכתיבה של היצירה הזאת. איך הצלחת בכלל לישון?

אני אתקשה להרדם הלילה - וחוויתי רק ערב אחד ממה שפעפע בתוכך כל כך הרבה זמן.

הרבדים שמתגלים, טפח אחר טפח, מחזיקים את המאזינים בקצה הכיסא לאורך כל האופרה.

ואני חייבת לומר עוד משהו: איזה תזמור נפלא! היה כל-כך מרתק לעקוב אחרי הצבעים, הגוונים העזים והעדינים, הטקסטורות המשתנות והדרך שבה התזמור תמך בכל מה שקרה על הבמה, את מתזמרת נפלא!

אלה, האופרה הזאת אכן תהפוך לקלאסיקה על עוד במות בעולם, אך אני בטוחה שגם כאן לא יספיקו שתי ההופעות להתאים לביקוש, ותתבקשי לחזור אל קהל הישראלי פעמים נוספות.

אני מברכת אותך מכלל הלב על ההישג האמנותי-אנושי הזה!

שלך,

מיה שביט (מנצחת מקהלות)

המוסיקה שלך היתה מרגשת ועוצמתית, הסיפור – ובעיקר הנגיעה במהות של היות דור שני – היו מדוייקים, והיו סצינות ממש עוצרות נשימה.

אני לא נוטה לבכות אבל על כל סביבותי שמעתי משיכות אף של בכי.

גם הזמרים היו מצויינים והבמה יפה – והערב כולו נפלא.

,

סביון ליברכט (סופרת, מחזאית)

האופרה שלך היתה עבורי חווייה מרגשת ויוצאת בדופן בכל קנה מידה.

אתייחס בעיקר למוסיקה – בעלת איכויות שהזכירו לי את ברג ואת וייל (וגם את סטרוינסקי, ושנברג הטונאלי), ויחד עם זאת מוסיקה כל כך ייחודית ומיוחדת לך. למעשה יצרת סגנון משלך שקשה להגדירו במלים, אך המקשיב יבין מיד.

המוסיקה באופרה משרתת את הדרמה ואת הטקסט באופן הטוב ביותר. "המקהלה היוונית", הן בהיבט הבימוי והן מבחינה מוסיקלית, היא הברקה בפני עצמה.

אבל, מעבר לכל ההסברים וההבחנות, החווייה הרגשית (ואני מתייחס רק למוסיקה – ברור מאליו שלסיפור ולבימוי חלק מהותי בחווייה זאת) היתה חזקה ומשמעותית מאוד. החווייה לא עוזבת אותי עד היום (למעלה משלושה ימים אחרי הביקור באופרה), וזה הרבה יותר ממה שהצליחו אופרות רבות אחרות לעשות לי.

אני מקווה שהאופרה תבוצע שוב ושוב ואמליץ בחום לכל מי שאני מכיר לבוא לשמוע ולראות אותה.

אריאל כהן (מוסיקאי, מנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון)

"W ostatnich latach opery współczesne mnie rozczarowaly, albo były męczące albo w formie nie wiele miały wspólnego z opera. Tymczasem dziś (uczcilam międzynarodowy Dzień Muzyki) usłyszałam bardzo dobrą, spójną w formie, z interesującymi cytatami muzycznymi, przy tym niebanalną w treści, poruszającą operę Elli Sheriff ! Jej utwory były prezentowane w Polsce, jeśli znów będą polecam!"

In the recent years, contemporary opera disappointed me, or they were tired or in a form not much had to do with opera. But, today ( I celebrated the International Day of Music) I heard a very good, consistent in form, with interesting musical quotations, with the non-trivial in content, moving opera of Ella Sheriff! Her works have been presented in Poland, where will be again, I will recommend it!

Basia Monka (Polish writer)

‫

‫הרינו להודות לך על החוויה המיוחדת לה זכינו אתמול בשמיעת האופרה על " השמים הריקים "

‫תודה על ששיתפת אותנו ביצירה שלך , על שהרשית לנו להתחלק דרך המוסיקה והמלים ברגשיות שלך ובחוויות הקשות של דור שחווה את ההעברה הבינדורית

‫תודה על שאיפשרת לנו להקשיב ולהעריך את היצירתיות שבך גם אם לעיתים בתכנים כה עמוסים רגשית, קשה להפריד את האמנות מהתוכן והנסיבות

‫מאוד התרשמנו מרמתה הגבוהה של היצירה המוסיקלית ומאחלים לך המשך יצירה פורייה

‫

‫מגינט וסם טיאנו (פסיכיאטר)

תודה עבור החוויה העמוקה שהענקת לנו היום עם "שתיקתו של ברוך" - האופרה המרגשת והיפה כל כך. אינני יודע מה היה נפלא יותר : השירה, המשחק, הבמוי, התזמור העשיר והבצוע המושלם של האנסמבל עם נצוח מבריק ומבט בוגר של יוצרת גדולה שמחברת את כל המרכיבים לשלמות מוסיקלית אחת. מעל הכל היה הספור האישי שהפך את כל הקהל לבני משפחת מילך/שריף.

גילה ודוד שריר (צייר)

היה מרגש ומטלטל. המוסיקה נפלאה.

בטי אוליברו (מלחינה)

כפי שכתבתי לך מיד אחרי הקונצרט, הרגשתי שצפייתי ב"שתיקתו של ברוך"הייתה חוייה חזקה ומרשימה, אינטלקטואלית ורגשית.

שתי סוגיות עמדו לנגד עיניי בשעה שאוזניי שמעו את האופרה:

התרסתו המפורסמת של אדורנו באשרלמות האמנותאחרי השואה

השבר בשפת המוסיקה הקונצרטית שהביאו לעולם שנברג ומודרניסטים אחרים

בעיניי צלחת את שתי המשוכות האלה באופן מרשים. נכון, המאזין נדרש לרצות להיפתח לשפה המוסיקלית שבחרת בה כדי לצייר את הקשה מנשוא והלא-ניתן לבטא.

הבחירה שלך לצטט שלושה קטעים מלודיים (אונטער דיינע ווייסע שטערן, SERDSE והשיר העממי האוקראיני) בתוך רצף כרומאטי עד א-טונלי העצימה את החווייה.

הציטוטים העירו כביכול כי העולם עודנו העולם המוכר, אבל ראו איך שינו אותו כוחות האנטי-עולם.

התרשמתי גם מאוד לטובה מן הפתרונות החזותיים של מי שביימו את האופרה ועיצבו את התפאורה.

נוכחות התזמורת על הבמה, לפעמים בבידול ולפעמים בלי חציצה, היא אחד הפתרונות האפקטיביים וכן השימוש החכם באבזרי הבמה. כך באמצעים דלים "נאמר" באופן קומוניקטיבי מה שהיה נחוץ ל"היאמר".

בני הנדל

(שדרן רדיו, מנחה, עורך ומתרגם)

יצירתך נפלה, נוגעת, מעוררת מחשבה ורבת השראה. בראוו.

ציפי שוחט (עיתונאית)

הנשימה נעתקה!!! המוסיקה, הליברית, הבימוי, הבמה ואת!!!

דודי זילבר (מפיק סרטים)

זה היה מסעיר מאד. מוסיקה נהדרת, ליברטו מרגש וחזק, אנסמבל וסולנים מוציינים.

יניב דאור (זמר)

אנו מודים לך על המוזיקה המדהימה והחוויה הבלתי נשכחת.

אווה ושמואל בן-צבי (זמרת)

אהבתי את האופרה מאד מאד.

אהבתי את המוסיקה וגם את השילוב של שירים מוכרים בעברית אידיש ורוסית. השילוב היה קריצהבמקום הנכון.

אהבתי את הבמה המינימליסטית ובעיקר את הבימוי שלא גלש ל"קיטש".

וכמובן שהזלתי דמעות....

ולסיכום: ברוך שתק - ואת היית לו לפה, ובגדול!!

בראבו בראבו בראבו !!!!!

אורה הולין (מנהלת אירועי תרבות)